מה זה אנטיפה?

אַנְטִיפָה (Antifa) היא תנועה בינלאומית, אזרחית-וולונטריסטית-עירונית, של אקטיביסטים הפועלים כיחידים או בקבוצות למען מאבק בפשיזם. אנטיפה היא לא תנועה פציפיסטית, אלא דוגלת בפעולה ישירה נגד תופעות בעלות גוון פשיסטי ומנהלת מאבק אידיאולוגי ומעשי נגד יחידים וקבוצות של לאומנים, ימנים-קיצוניים, גזענים, אנטישמים, ניאו-פשיסטים וניאו-נאצים, בעיקר בעולם המערבי.

ארגון בשם “אנטיפה” נוסד באנגליה ב-2004 על-ידי יוצאי קבוצות התנגדות שמאליות שונות וּותיקות יותר, שנאבקו לאורך השנים בגזענות, בנאציזם ובפשיזם ברחבי בריטניה; אולם בשנים האחרונות הפך השם “אנטיפה” למעין כינוי-גג לתנועות אנטי-פשיסטיות ברחבי העולם, שכוללות חברים ממגוון מדינות, עמים, שפות וגזעים.

מבנה ואידיאולוגיה

התנועה העולמית חסרת מעמד רשמי ואין לה הנהלה או הנהגה מרכזית. כמו-כן אין לה אידיאולוגיה סדורה ומפורטת ואף לא חוקים, תקנות או הליכי הצטרפות מסודרים. היא לא תנועה היררכית-אנכית אלא בעלת מבנה ריזומתי-רשתי. חברי תנועת אנטיפה עשויים לפעול כל אחד בנפרד או להתקבץ בתאים מקומיים-עצמאיים, כאשר כל שיתוף פעולה ביניהם מתקיים מתוך הסכמה ורצון חופשי, לרוב למטרות אד-הוק.

אנטיפה מזוהה אמנם בעיני רבים עם השמאל (הרדיקלי, בעיקר), שכן חלק גדול מפעיליה אוחז בדרך-כלל באידיאולוגיות סוציאליסטיות, קומוניסטיות, ליברטריות, ואף אנרכיסטיות; אבל בפועל היא מורכבת מפעילים מכל קצוות הקשת הפוליטית, כמעט. ניתן למצוא בין שורותיה גם סוציאל-דמוקרטים, דמוקרטים-שמרנים, דתיים פרוגרסיביים ובמקומות מסוימים אפילו ימנים ניאו-ליברלים. המכנה המשותף, שמאפשר לכל הפעילים להתעלות מעל הפערים האידיאולוגיים ולשתף פעולה ביניהם, הוא ההתנגדות הנחרצת לפשיזם והנכונות להאבק בו.

הגדרה ופעולה

כשם ש”פשיזם” הוא מושג מעורפל וחסר הגדרה חד-משמעית, כך גם המושג “אנטי-פשיזם” נעדר כל הגדרה ברורה ונחרצת. זהו שם כללי לרעיונות ולפעולות, המכוונות נגד תופעות שנתפסות כפשיסטיות או כבעלות גוון פשיסטי, כגון גזענות, אנטישמיות, שנאת זרים, לאומנות, בדלנות, סמכותנות, הומופוביה, שוביניזם, מיליטריזם, אלימות משטרתית וצבאית, פגיעה בזכויות האדם ובערכים דמוקרטיים (חירות, שוויון ואחווה). כיוון שהפעילות של אנטיפה מבוזרת, אופיה משתנה ממקום למקום ומקבוצה לקבוצה. הפעילות לובשת צורות שונות ומגוונות ונקבעת באופן עצמאי וייחודי על ידי הפעילים. ניתן למצוא פעילות אנטי-פשיסטית שמתקיימת בכמה רמות:

ראשית, ברמה האידיאולוגית. פעילי הארגון מפיצים מידע אודות גילויי פשיזם במקומותיהם ומצביעים על הסכנות והאיומים הגלומים בהם, הן ברמה האישית כלפי אזרחים הן ברמה הכללית כלפי משטרים וערכים דמוקרטיים. לצורך כך נעשה שימוש באמצעי-תקשורת, אלטרנטיבים בעיקר, כמו למשל עלונים ומגזינים עצמאיים, רדיו וטלוויזיה פיראטיים, אתרי אינטרנט ורשתות חברתיות.

שנית, ברמה הפוליטית. לפעמים מתקיימים שיתופי פעולה בין אנטיפה לבין יוזמות ופעולות אנטי-פשיסטיות נקודתיות של מפלגות פוליטיות, כמו למשל הפגנות, צעדות או עצרות. ישנם פעילים רבים (בעיקר לא-אנרכיסטיים) המביעים עידוד ותמיכה בפעילות פוליטית אנטי-פשיסטית, כגון חקיקה ומדיניות ממשלתית. כמו כן, ישנם אף פעילים לא-אנרכיסטיים, שבנוסף על חלקם באנטיפה חברים גם בתנועות ובמפלגות פוליטיות, בעיקר מהצד השמאלי של המפה וממרכזהּ.

שלישית, ברמת הרחוב והשטח. פעילי אנטיפה יוזמים ומארגנים הפגנות, עצרות, מפגשים, חוגים ואירועים שונים נגד פשיזם. הם מקיימים גם הפגנות-נגד מול הפגנות ואירועים פשיסטיים, ויש פעילים במקומות מסוימים שעושים זאת תוך שימוש באלימות. לעתים משמשים פעילי אנטיפה כסדרנים ומאבטחים באירועים ובהפגנות בעלי גוון שמאלי ודמוקרטי. זאת בעיקר כאשר המשטרה וכוחות הביטחון המקומיים לא ממלאים את תפקידם כאוכפי החוק והסדר; מעלימים עין מהתקפות אלימות של פשיסטים ואף מעודדים אותן; או כשאנשיהם מביעים הזדהות, סמויה או גלויה, עם פשיזם ופשיסטים.

נוסף על כל אלה, ישנם מקומות בהם אנטיפה שותפה גם בפעילות חברתית ותרבותית, כגון ספורט, חוגים, סדנאות, מסיבות, אמנות-רחוב, הופעות, מוזיקה ופסטיבלים.

היסטוריה ורקע

אנטיפה מתבססת על פעולות ורעיונות אנטי-פשיסטים ששורשיהם נעוצים בקבוצות ובארגונים אנרכיסטים, סוציאליסטים וליברלים, שקמו באירופה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. הארגונים האנטי-פשיסטיים הראשונים החלו לפעול כתגובת-נגד לכנופיות ולמפלגות לאומניות, שחלק גדול מהן קמו על-ידי חיילים משוחררים, שחזרו ממלחמת העולם הראשונה והחלו לצבור כוח ואהדה ציבורית, בכמה מדינות באירופה. הלאומנים נהנו מתמיכת מפלגות ואליטות שמרניות, צירפו לשורותיהם בריונים ואספסוף, והחלו בפעולות אלימות כלפי אנשי שמאל, יהודים (בגרמניה), איגודי עובדים ותנועות ומפלגות דמוקרטיות וסוציאליסטיות.

בסוף שנות העשרים של המאה ה-20 נאבקו אנטי-פשיסטים באיטליה (בעיקר ארגון G.L – “הצדק והחירות“) במיליציית ה-M.V.S.N (“החולצות השחורות”) הפשיסטית, שארגן מוסוליני. בשנות השלושים הצטרפו אנטי-פשיסטים רבים, מכל העולם, אל כוחות הרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד, נגד כוחות הלאומנים. באותה תקופה בגרמניה, התנגשו חבורות אנטי-פשיסטיות וסוציאליסטיות עם כנופיות לאומניות ועם פלוגות ה-S.A הנאציות (“החולצות החומות”), בקטטות רחוב עקובות מדם. בזמן מלחמת העולם השנייה לחמו אנטי-פשיסטים רבים בנאצים, במסגרת מחתרות וקבוצות של פרטיזנים, כמעט בכל המדינות שנכבשו על-ידי גרמניה.

מתום המלחמה ועד ימינו קמו לאורך השנים קבוצות אנטי-פשיסטיות שונות ומגוונות ברחבי אירופה. במערב הן נאבקו (ונאבקות גם כיום) בעיקר בקבוצות ובמפלגות לאומניות ואף ניאו-נאציות, שזכו לפופולריות הולכת וגוברת בציבור, בין השאר בשל התחזקות זרם ההגירה לארצותיהם וכתוצאה ממשברים כלכליים וחברתיים שפקדו אותן. במזרח התייצבו האנטי-פשיסטים מול קבוצות לאומניות, גזעניות ואנטישמיות, שהחלו להרים את ראשן ולהתחזק עם התפרקות הגוש הקומוניסטי וקריסת ברית המועצות. בארה”ב קמו לאורך השנים קבוצות אנטי-פשיסטיות שנאבקו בארגונים ובקבוצות גזעניות, אנטישמיות וניאו-נאציות, שדגלו בעליונות הגזע הלבן. ביניהן ה”קו קלוקס קלאן“, “הלגיון הכסוף של אמריקה“, “האחווה הארית” ואחרות.

אנטיפה בישראל

אנטיפה בישראלתנועת אנטיפה כמעט שלא מוכרת לציבור הרחב בישראל ורק בשנים האחרונות החלו להצטרף אליה ישראלים, בעיקר משורות השמאל, בעיקר הרדיקלי. ככל שעובר הזמן, ניתן לזהות פעילות הולכת וגוברת של התנועה בישראל, הן ברחובות, בהפגנות ובמגרשי הכדורגל; הן באינטרנט וברשתות החברתיות.

הפעילים נאבקים, בין השאר, בתופעות כגון גזענות כלפי אזרחים ותושבים לא-יהודים, ובעיקר ערבים, מהגרים ופליטים; אלימות פיזית ומילולית כלפי מיעוטים אתנים, לאומיים ופוליטיים; יחס מפלה כלפי פלסטינים בשטחים הכבושים ופגיעה בזכויותיהם; פגיעה בלהט”בים; כרסום בערכים דמוקרטיים; מיליטריזם; הקצנה לאומנית ודתית; משיחיות; פופוליזם וחקיקה אנטי-דמוקרטית.

עוד על אנטיפה     על אנטי-פשיזם בישראל     מה זה פשיזם?