Monthly Archives: July 2014

פשיזם? הצחקתם אותי

פרופ’ שלמה אבינרי טוען כי למרות שקיימות בישראל “מגמות לאומניות, אנטי דמוקרטיות, נגועות באפליה וגם גזעניות”, הרי שלא מדובר בפשיזם. “דברים לא טובים מתרחשים בישראל לאחרונה: ביוזמות חקיקה, בהתבטאויות של שרים וח”כים, בניסיונות לפגוע במי שאינם יהודים. ניתן לקרוא לכך בכל מיני שמות, אבל פשיזם זה לא”.

(הארץ)

מיהו פשיסט?

“אם ההגדרה ברורה כל כך, אז על מה כל ההמולה? מה המשמעויות הנוספות של המלה הזאת, שכל כך מעסיקה את החיים הפוליטיים שלנו? האם פשיזם הוא צורת משטר איטלקית שהתקיימה בין שתי מלחמות העולם? האם זהו גידוף פוליטי חסר בסיס? האם, כמו אצל אבינרי, זו תאונה של ההיסטוריה שעברה מן העולם יחד עם מחנות הריכוז והמשטרה החשאית?” דניאל ארגו במאמר תגובה לפרופ’ אבינרי, מנסה לשרטט קווים לדמותו של הפשיזם באופן כללי ולביטויו בישראל. הוא טוען כי “כמו במקרים רבים, גם פשיזם הוא שם פרטי. הוא שם פרטי לתנועה פוליטית. לתנועה הפוליטית הזאת יש אידיאולוגיה מסויימת ורצון להקים משטר מסוים. אבל המשטר מגיע רק בסוף. קודם כל יש תנועה”.

(העוקץ)

דרך הלאומניות אל החייתיות

הפרופ’ המנוח ישעיהו ליבוביץ’ הצביע כל חייו כמעט על גילויי פשיזם וגינה אותם. הוא הביע התנגדות עזה ללאומנות, לשילוב בין דת ומדינה ולאידיאולוגיה משיחית. במאמר מכונן זה הוא מסביר כיצד ישראל הולכת והופכת, לשיטתו, למדינה פשיסטית; ומסביר שלמדינה אין ואסור שתהיה משמעות ערכית. “מבחינת גישה אנטי-פשיסטית, הן הומניסטית הן דתית, אין לייחס למדינה ולממלכתיות משמעות ערכית. ולא זו בלבד אלא שאין לראות במדינה אפילו מכשיר להגשמת ערכים. המנגנון המדיני-שלטוני מקוים משום הצורך שיש בו; לשמור על מינימום של בטיחות ושל תקינות המציאות החברתית. ואילו ערכים אינם ניתנים להגשמה על ידי מנגנון שלטוני, הם ניתנים להגשמה רק על-ידי מאמציהם ומאבקיהם של בני-אדם כאישים”. המאמר מומלץ לקריאה לכל אזרחית ואזרח במדינת ישראל.

(עמותת "לשמה")

זה לא פאשיזם, אבל…

כיוון שהמושג “פשיזם” הוא מושג כה חמקמק, כל ניסיון להגדירו זוכה לביקורת נרחבת. יוסי גורביץ מסביר בבלוג שלו מדוע “ידיעות אחרונות” לא מדייק בהגדרתו ומנסה מצדו לתאר את הישראלי הפשיסט שאינו-מודע-לעצמו. לטענתו, הישראלי “הוא לא פאשיסט, אבל הוא חושב שיהודי שמתחתן עם לא יהודיה מבצע פשע. הוא לא פאשיסט, אבל לא מבין מה הבעיה להקים מדינה שמעדיפה יהודים ומפלה ערבים. הוא לא פאשיסט, אבל הוא חושב שיש יותר מדי חופש עיתונות. הוא לא פאשיסט, אבל אם מישהו ידליק סיגריה ביום כיפור, הוא עלול להתעצבן ולהרביץ לו”.

(החברים של ג'ורג')

לדמותה של המנטליות הפאשיסטית בישראל

בעקבות ההתנפלות האלימה של השב”כ והמשטרה על קומץ אקטיביסטים פרו-פלסטינים שנחתו בישראל בקיץ 2011, ניתח עפרי אילני את מה שהוא מכנה “המנטליות הפאשיסטית בישראל”. הוא טוען ש”הניגוד הזה בין מין ‘מצב טבעי’ אלים לבין משמעת צבאית הוא המבנה הבסיסי של המנטליות הפאשיסטית בישראל”; ושואל “אז מה אפשר לעשות? איך אפשר להתנגד לפאשיזם הקז’ואלי הזה, פאשיזם בסנדלי שורש, פאשיזם אנטי-סמכותני, א-פורמאלי, קומון-סנסי, אפילו דמוקרטי, המובנה בתוך המושגים הבסיסיים ביותר של ‘טבע’ ו’משפחה’?”.

(ארץ האמורי)

פאשיזם ישראלי יהודי

ד”ר אורית קמיר מסבירה איך “תחת שלטון הימין, נגוז ונשכח החזון הציוני האוטופיסטי נוסח ‘אלטנוילנד’ של הרצל”. 

(הארץ)

תנועת כ”ך

קיצור תולדות ארגון הטרור הלאומני-דתי הישראלי. מהקמת התנועה על-ידי הרב מאיר כהנא, עבור דרך הוצאתה אל מחוץ לחוק והוקעתה כארגון טרור בישראל ובעולם, ועד ממשיכי דרכה בימינו. חשוב להכיר את כ”ך משום שהתנועה משמשת עד היום כמודל לחיקוי ומקור השראה לקבוצות, ארגונים ואינדיווידואלים לאומניים קיצוניים.

(ויקיפדיה)

הרב כהנא חוזר מהמתים

עד ראשית שנות האלפיים היתה משנתו הקיצונית של הרב מאיר כהנא (מקים ומנהיג תנועת כ”ך) מוקצית מחמת מיאוס בקרב הציבור הרחב בישראל. אולם בשנים האחרונות, טוען שלום בוגוסלבסקי בבלוג שלו, משנתו של כהנא הולכת ומתפשטת בקרב הזרם המרכזי בציבור ובפוליטיקה הישראלית. 

(תניח את המספריים ובוא נדבר על זה)

מה יותר גרוע: להיות שמאלני או ערבי?

בין התנועות והמפלגות שהמשיכו את דרכה של כ”ך, אפשר למצוא את סיעת הימין הקיצוני “עוצמה לישראל“, שקמה ב-2012 ושעם מנהיגיה נמנים אריה אלדד, מיכאל בן-ארי וברוך מרזל. מתי שמואלוף מסביר מדוע מדובר במפלגה פשיסטית שהעתיד שהיא מציעה לישראל הוא הרסני.

(מאקו)

טרור יהודי בישראל

סקירה של אירועי האלימות והטרור המרכזיים שבוצעו על-ידי יהודים כלפי ערבים ויריבים פוליטיים מראשית ימיה של ישראל ועד היום.

(ויקיפדיה)

אין לי אחות

ב-1983, בעקבות רצח אמיל גרינצווייג בידי לאומן יהודי, פרסם הסופר והעיתונאי אמנון דנקנר מאמר חריף ביותר נגד הימין הלאומני הישראלי. המאמר עורר סערה בזמנו והפך לאבן דרך במאבק האנטי-פשיסטי בישראל.

(הארץ)

על פטריוטיזם ועיתונות בימים חשוכים

תקשורת מגויסת נתפסת כאחד המאפיינים של פשיזם. ד”ר יוסי דהאן מותח ביקורת על התנהלות אתר “וואלה” ועל העורך הראשי שלו, ינון מגל, בזמן המלחמה בעזה בקיץ 2014. לדבריו “דברים ברוח פטריוטית דומה לזו של מגל, שעל פיה זהותך השבטית צריכה לגבור על מצפונך ומחויבותך האתית כעיתונאי בחברה דמוקרטית, אמרו לאורך ההיסטוריה ועדיין אומרים לעצמם אנשי תקשורת במשטרים חשוכים המצדיקים את נאמנותם לשלטון”.

(העוקץ)

פאשיזם לא בא

ב-2013 נדמה היה שהגל של גילויי הפשיזם בישראל בשנים שקדמו לו הלך ודעך, ותגובות הנגד לא היו אלא הגזמה היסטרית. עפרי אילני חשב ש”‘הפאשיזם’ עצמו היה עוד איזה ספין” וש”בשלב מסוים הדיבור על סכנת הפאשיזם הפך לספורט לאומי של אותו ‘מעמד בינוני’ מפורסם. ובמיוחד בתל אביב, שבה הסיכוי להיעצר ברחוב על ידי המשטרה הוא דווקא נמוך יותר מאשר בכל מקום אחר בישראל. אבל הרי זה מה שעושים בתל אביב – יוצאים לשתות, נאבקים בפאשיזם, וחולמים על ‘לעשות את זה בגדול’ בחו’ל”.

(ארץ האמורי)

ראיתי את ההיטלריוגנד

האם פלוגות הסער ששוטפות את הרחובות גרועות כמעט כמו חמאס? לא, מה פתאום. הן גרועות יותר”. ספי רכלבסקי מגיב להתקפת הימין האלימה על מפגיני שמאל בתל אביב, בזמן המלחמה בעזה, בקיץ 2014.

(הארץ)

“אמא, אל תדברי ערבית ליד היהודי”

מנהיגת מפלגת דע”ם, אסמא אגבאריה זחאלקה, מנסה להסביר לבנה בן החמש את המציאות הישראלית האלימה והמתלהמת בתקופת המלחמה בעזה, בקיץ 2014.

(מאקו)

האם אתם חשים בטבעת החנק?

עו”ד טליה ששון שואלת “מה אתה עושה נגד הגזענות? כי המדינה, המשטרה, או ראש הממשלה שלך לא יעשו בשבילך את העבודה. האם תצא מאדישותך? האם תבוא להפגנות? האם אתה חש בטבעת החנק ההולכת ומתהדקת על צווארך?”

(הארץ)

איך לבנות סכר נגד צונאמי השנאה

אחד הגורמים החשובים ביותר בטיפוח תפיסת עולם הוא החינוך. במשך שנים ארוכות דאג משרד החינוך להבנות מציאות בדלנית, לאומנית, קורבנית ומיליטריסטית בקרב ילדים ובני נוער בישראל, שבסופו של דבר הולידה את המציאות האלימה וההרסנית הנוכחית. מכאן עולה השאלה מה יש לעשות כדי כדי לחנך לאנטי-פשיזם, לנאורות, לדמוקרטיה ולשלום?

(הארץ)

הצעה ל”תוכנית חירום למאבק בגזענות”

סקרים בקרב בני-נוער בשנים האחרונות מצביעים על עלייה הולכת וגוברת בגזענות, בשנאה ובחוסר אמון בדמוקרטיה. הכתב לענייני חינוך של עיתון “הארץ”, אור קשתי, מציע 14 צעדים שעל משרד החינוך לנקוט כדי להציל את דור העתיד של ישראל: 1. השתלמות ב”חינוך אזרחי”; 2. קורסים להתמודדות עם גזענות; 3. מפגשי תלמידים יהודים-ערבים; 4. לימוד משותף; 5. הגדלת תקציב המטה לחינוך אזרחי ולחיים משותפים; 6. לימודי ערבית בכל זרמי החינוך; 7. שילוב מורים ערבים בחינוך היהודי (בכל הזרמים) ולהפך; 8. לעודד חינוך דו-לשוני ודו-לאומי; 9. מעקב אחר עמדות בני-נוער; 10. חיזוק הלימודים לאזרחות ולשותפות; 11. הוראה רב-נרטיבית בהיסטוריה; 12. חינוך לאזרחות ולשותפות מגן הילדים; 13. יישום דו”ח הוועדה הציבורית בנושא חינוך לחיים משותפים; 14. פיתוח הדיאלוג והדמוקרטיה בבתי הספר.

(הארץ)

הודעה לפשיסטים בכתום

בתקופת הנסיגה הישראלית מרצועת עזה בקיץ 2005, יצא ירון לונדון במאמר חריף נגד מפגיני הימין, שמחו נגד הנסיגה תוך שימוש באלימות ובונדליזם. לונדון הזהיר כי לנוכח מעשי האלימות והגישה הסלחנית כלפיהם מצדן של רשויות אכיפת החוק, לא תישאר לו ברירה אלא להשיב באלימות. “בבית המשפט אגן על עצמי באמצעות סעיף 446 לחוק העונשין” הוא כתב, “הקובע כי ‘לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא בדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו…'”. המאמר הצית ויכוח סוער בשעתו.

(ynet)

פאשיזם כחול-לבן

פרופ’ רון בריימן השיב לירון לונדון על המאמר שכתב בתקופת הנסיגה הישראלית מרצועת עזה, בקיץ 2005. לונדון כינה את מפגיני הימין “פשיסטים בכתום” ובריימן טען כי “אין חפיפה הכרחית בין ימין לפאשיזם” והאשים את השמאל דווקא, בפשיזם. “השמאל הקיצוני בישראל […] נוטה להסית נגד יריביו הפוליטיים ולהטיח בהם את האשמה כאילו הם פאשיסטים. מעולם לא בחן שמאל זה את עצמו. אילו עשה כן היה מגלה, שהמייצגים הברורים ביותר של פאשיזם בישראל הם דווקא הגורמים המיליטנטיים מקרבו.”

(ynet)

שמאל פאשיסטי?

פרופ’ בנימין נויברגר הצטרף לויכוח בין ירון לונדון לפרופ’ רון בריימן, שהתחולל בקיץ 2005, בתקופת הנסיגה הישראלית מרצועת עזה. בריימן נשען במאמרו על טקסט שכתב נויברגר בתחילת שנות ה-90, בו התייחס לגילויי הפשיזם מצד הימין הישראלי, בתקופת הסכמי אוסלו ולפני רצח רבין. נויברגר טען בתגובה כי בריימן “עשה מניפולציה צינית ושקרית” בדבריו ושב וחידד את טענותיו בדבר גילויי הפשיזם בישראל.

(ynet)

הפאשיזם כסימפטום חברתי

ב-2010, בתקופה שבה עלתה סדרה של הצעות חוק לאומניות ומפלות על שולחן הכנסת, ובשיא הקמפיין לשחרור החייל השבוי, גלעד שליט, ניסה הבלוגר רוי דוידזון לבדוק עד כמה באמת יש ממש בדיבורים על פשיזם בישראל. “תוצאות הבדיקה שלי הדהימו אותי על כמות האנשים שתורתם כתורת ‘מיין קאמפ’ של היטלר. נוכחתי גם שחלק מאותם אנשים שבחנתי באינטרנט שחלק מתוכם יכלו למלא תפקיד נכבד כ-‘קאפו’ במחנות ההשמדה, האידיאולוגיה שנכתבה על ידי הגולשים, מניחים את היסודות של חלק מאזרחי המדינה להקמת תנועה פאשיסטית שלא נופלת ממדינות פאשסטיות בעבר.”

(reader.co.il)