על אנטי-פשיזם בישראל


די להסתה נגד אזרחים ערבים

בעקבות ההסתה הפרועה כלפי אזרחים פלסטינו-ישראליים במהלך המלחמה בעזה בקיץ 2014, יצא שר הביטחון והחוץ לשעבר (מטעם ממשלת הליכוד), פרופ’ משה ארנס, נגד ההסתה והבריונות. “לשילוב של אזרחי ישראל הערבים בחיי החברה והכלכלה חשיבות עליונה לעתידה של ישראל ושל אזרחיה, היהודים והערבים כאחד. […] יש לקוות שראש הממשלה מבין זאת, וישמיע קול המביע אמפתיה לאזרחי ישראל הערבים בימים קשים אלה. עליו להבהיר כי אזרחי ישראל היהודים והערבים חולקים לא רק מדינה משותפת אלא גם גורל משותף.”

(הארץ)

להתארגן לעצירת התקיפות האלימות של כנופיות הימין

במהלך קיץ 2014 היתה התפרצות של אירועים בעלי גוון פשיסטי בישראל, בעקבות רצח של שלושה צעירים יהודים בשטחים הכבושים, שעורר תגובה ברוטלית ביותר מצד ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה. אור דר עקב אחר האירועים והציע דרכי פעולה נגדם. “מדובר באיום שצריך להתארגן ולהיערך אליו. אחרי מספר מקרי תקיפה, ההפגנות נגד המלחמה החלו לאמץ אמצעי הגנה עצמית וסדרנות – אלו אמצעים שצריך להמשיך לשכלל כדי למנוע תקיפות מסוכנות שהמשטרה אינה מעוניינת או יכולה למנוע. אבל מאבק מוצלח בימין הקיצוני לא יוכל להסתפק בפעולות הגנה בלבד. כדי למנוע מהימין הקיצוני לבסס תמיכה דרוש מאבק פוליטי.”

(מאבק סוציאליסטי)

גם אנחנו צריכים אנטיפה

תיאור מעניין ומעורר השראה של תנועת אנטיפה בגרמניה מאת מיכאל ספיר, לקראת הפגנה של מפלגת הימין הקיצונית “עוצמה לישראל” בתל-אביב, ב-2012.

(אז מה למדנו?)

הם לא יעברו!

ב-2008 נמנעה צעדה פרובוקטיבית של הימין הקיצוני באום אל-פחם. מנשה בן מאיר טוען כי ביטול הצעדה הצליח הודות למספר פעולות: עצומה שהופצה באינטרנט ושהוגשה למשטרה; החלטה של ארגוני שמאל למנוע את המצעד באמצעות הפגנת כוח; ו”מסרי התנגדות”, כדבריו, של אזרחים ערביים. הוא סבור כי “שימוש בהפגנת כוח מבוקרת ומנוהלת בזמן הנכון ובמקום הנכון הוא רע הכרחי במאבקים חברתיים ופוליטיים”.

(הגדה השמאלית)

מאבק אנטי-פשיסטי בישראל 2011?

חררדו לייבנר מנסח כמה מחשבות ועקרונות שנבעו מדיונים סביב נושא הפשיזם בישראל והמאבק בו, במסגרת תנועת “התחברות: תנועה ערבית-יהודית לשינוי חברתי ופוליטי”. בין הרעיונות המרכזיים: לא לאפשר לכוחות הפשיסטיים לבודד את הקורבנות העיקריים שלהם; להיאבק על תמיכתן של האוכלוסיות המדוכאות המצביעות בעד התנועות הפשיסטיות; והגנה על החירויות ועל כללי משחק ליברליים.

(התחברות)

מה עושים?

חיים ברעם קורא למאבק בפשיזם תוך הערכת כמות הכוחות הפוליטיים העומדים לרשות הכוחות האנטי-פשיטיים בישראל. “ייתכן שהגיע הזמן לעשות לא רק חשבון נפש, אלא גם ספירת מלאי פוליטית, לבחון את המגבלות, להתעלם מהן לזמן מה ולחפש דרכים לשפר במשהו את המצב. המסקנות הפסימיות הן כמעט מובנות מאליהן. אנחנו יודעים כמה חיילים עומדים לרשות הפשיזם הגזעני בישראל, וכמה אנשי מרכז מסתכלים מן הצד בארשת של חוסר אונים, המהולה לעתים גם בצביעות”.

(הגדה השמאלית)

האם אתם חשים בטבעת החנק?

עו”ד טליה ששון שואלת “מה אתה עושה נגד הגזענות? כי המדינה, המשטרה, או ראש הממשלה שלך לא יעשו בשבילך את העבודה. האם תצא מאדישותך? האם תבוא להפגנות? האם אתה חש בטבעת החנק ההולכת ומתהדקת על צווארך?”

(הארץ)

איך לבנות סכר נגד צונאמי השנאה

אחד הגורמים החשובים ביותר בטיפוח תפיסת עולם הוא החינוך. במשך שנים ארוכות דאג משרד החינוך להבנות מציאות בדלנית, לאומנית, קורבנית ומיליטריסטית בקרב ילדים ובני נוער בישראל, שבסופו של דבר הולידה את המציאות האלימה וההרסנית הנוכחית. מכאן עולה השאלה מה יש לעשות כדי כדי לחנך לאנטי-פשיזם, לנאורות, לדמוקרטיה ולשלום?

(הארץ)

הצעה ל”תוכנית חירום למאבק בגזענות”

סקרים בקרב בני-נוער בשנים האחרונות מצביעים על עלייה הולכת וגוברת בגזענות, בשנאה ובחוסר אמון בדמוקרטיה. הכתב לענייני חינוך של עיתון “הארץ”, אור קשתי, מציע 14 צעדים שעל משרד החינוך לנקוט כדי להציל את דור העתיד של ישראל: 1. השתלמות ב”חינוך אזרחי”; 2. קורסים להתמודדות עם גזענות; 3. מפגשי תלמידים יהודים-ערבים; 4. לימוד משותף; 5. הגדלת תקציב המטה לחינוך אזרחי ולחיים משותפים; 6. לימודי ערבית בכל זרמי החינוך; 7. שילוב מורים ערבים בחינוך היהודי (בכל הזרמים) ולהפך; 8. לעודד חינוך דו-לשוני ודו-לאומי; 9. מעקב אחר עמדות בני-נוער; 10. חיזוק הלימודים לאזרחות ולשותפות; 11. הוראה רב-נרטיבית בהיסטוריה; 12. חינוך לאזרחות ולשותפות מגן הילדים; 13. יישום דו”ח הוועדה הציבורית בנושא חינוך לחיים משותפים; 14. פיתוח הדיאלוג והדמוקרטיה בבתי הספר.

(הארץ)

הודעה לפשיסטים בכתום

בתקופת הנסיגה הישראלית מרצועת עזה בקיץ 2005, יצא ירון לונדון במאמר חריף נגד מפגיני הימין, שמחו נגד הנסיגה תוך שימוש באלימות ובונדליזם. לונדון הזהיר כי לנוכח מעשי האלימות והגישה הסלחנית כלפיהם מצדן של רשויות אכיפת החוק, לא תישאר לו ברירה אלא להשיב באלימות. “בבית המשפט אגן על עצמי באמצעות סעיף 446 לחוק העונשין” הוא כתב, “הקובע כי ‘לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא בדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו…'”. המאמר הצית ויכוח סוער בשעתו.

(ynet)

אנטיפה: תערוכת צילומים חברתית-פוליטית

תערוכת צילומים שנערכה במסגרת “אנטיפה רייב” ב-2010.

(דרך צילום)