על פשיזם בישראל


הפאשיזם לא יעבוד

ח”כ לשעבר יהודה הראל (“הדרך השלישית”), משתמש בהגדרה מצמצמת למושג “פשיזם” ומסביר מדוע בישראל לא יכול להתקיים משטר פשיסטי, למרות הסממנים הפשיסטיים שאפיינו מנהיגים בעבר, כמו מנחם בגין ודוד בן-גוריון. “היהודים אינם מתאימים ולא מסוגלים לפאשיזם. למעשה, ספק רב אם הם מתאימים לקיים מדינה. מתוך שלושת אלפים וחמש מאות שנה בהם קיים העם היהודי היו פחות מחמש מאות שנים של עצמאות”.

(מידה)

הפאשיזם וצלו

במאמר פרובוקטיבי, הקטין בני ציפר (עורך המדור “תרבות וספרות” של עיתון “הארץ”) את גילויי הפשיזם והאלימות שהתקיימו בתקופת המלחמה בעזה, בקיץ 2014. לטענתו, תקיפת מפגיני השמאל באלימות בידי כנופיות ימין קיצוני, כמו גם האיומים על חייהם שקיבלו אומנים שונים, לא היו אלא “פנטזיה”, “דימוי” ו”חלום ליל קיץ של פרופסורים משועממים”. בלשון זחוחה ובטון לעגני, טען ציפר כי “אט אט, עם שוך הקרבות, התברר שהשמועות על נפילתה של רפובליקת ויימאר הישראלית היו מוקדמות מדי. שסיפורי פלוגות האופנוענים בחולצות שחורות היו חצי אגדה אורבנית, וכי הפצוע האחד מהמכות של הבריונים הימנים, שנלקח באמבולנס לבית החולים, לא אובחן כלל כפצוע ועל כן נדרש לשלם על ההסעה לחדר המיון”. מהמאמר עולה כי ציפר לא נכח כלל באירועים עליהם כתב.

(הארץ)

הם מפחדים

בפתח-דבר למגזין “אודיסאה”, מאוקטובר 2010 (גיליון מס’ 9, מסוף עמ’ 7), כותב עורך המגזין, שמואל שם-טוב, על מאפיין מרכזי אותו ניתן למצוא תמיד בכל המקומות בהם ניצח הפשיזם: הפחד. לטענתו, הבנת הפסיכולוגיה של הפחד היא מפתח חשוב בניסיון לאבחן מגמות פשיסטיות. “בחברה הנתונה במשבר זהות פנימי וחשה איום קיומי מבחוץ, מתגבר הפחד. הפחד גורם לאנשים להיצמד למרכיבי הזהות הבסיסיים ביותר שלהם, להסתגר כלפי חוץ, לדחות את הזר והשונה, לנקוט אלימות ולסגוד לכוח. אלה רוב המרכיבים המובהקים המשמשים דלק לעליית תנועות פשיסטיות”.

(אודיסאה)

‘The Real Danger to Israel Comes from Within’

במהלך המלחמה בעזה בקיץ 2014, התראיינה הסוציולוגית פרופ’ אווה אילוז לעיתון “דר שפיגל” הגרמני, והסבירה כי הסכנה האמיתית לישראל היא סכנה מבפנים, שכן היחלשות הדמוקרטיה והתחזקות הכוחות הלאומניים מסוכנים לישראל אף יותר מאוייבים חיצוניים. “החלוקה לימין ושמאל כבר לא חשובה” היא אומרת “כעת יש משהו דחוף יותר: ההגנה על הדמוקרטיה. קולו של הימין הקיצוני חזק וברור יותר מבעבר. יש כאן דבר חדש: ימין גזעני, שלא מתבייש בעצמו, הרודף מתנגדים וכל אדם המעז להביע חמלה כלפי הצד השני. הסכנה האמיתית לקיומה של ישראל נשקפת לה מבפנים. הגורמים הפשיסטים והגזעניים מהווים איום בטחוני לא פחות מהאוייבים החיצוניים”.

הראיון באנגלית, אבי בלכרמן תרגם אותו בעמוד הפייסבוק שלו

(Spiegel Online)

סימני הפשיזם בישראל הגיעו לשיא מפחיד בצוק איתן. ראיון עם פרופ’ זאב שטרנהל

במהלך המלחמה בעזה בקיץ 2014, התראיין חוקר הפשיזם, פרופ’ זאב שטרנהל, למוסף סוף השבוע של עיתון “הארץ”. בראיון מתייחס שטרנהל ללאומנות הקיצונית ולגזענות שנחשפה ושטפה את ישראל במהלך המלחמה, ומצייר תמונה עגומה של הדמוקרטיה הישראלית: “ישראל היא מעבדה יוצאת מן הכלל שבה אתה רואה את השחיקה ההדרגתית של ערכי הנאורות, שהם הערכים האוניברסליים האלה. ואתה רואה את השלילה הזאת, שהיתה קיימת תמיד בשוליים, לאט לאט מתקרבת, עד שהיום היא משתלטת על המרכז. כשאנשים חושבים שהדמוקרטיה פוגעת בלאום ומסרבים להכיר בערכם של הערכים האוניברסליים כמגבלה על הדמוקרטיה, זהו מרשם לחיסולה”.

(הארץ)

שיחה עם עם פרופ’ זאב שטרנהל

ב-2011 ערכו שלושה אקדמאים מאוניבסטירת בן-גוריון שיחה מעמיקה ומרתקת עם חוקר הפשיזם, פרופ’ זאב שטרנהל, מהאוניברסיטה העברית. השיחה נסובה בעיקר סביב מחקריו של שטרנהל אודות פשיזם ומקורותיו; על ביטויים של פשיזם בישראל; ועל נושאים אחרים. הראיון התפרסם בגיליון מספר 3 (סתיו 2011) של כתב העת “ישראלים”.

(ישראלים)

האם ישראל מדינה פשיסטית?

ד”ר לורנס בריט משרטט 14 מאפיינים מרכזיים של פשיזם: 1. ביטויים חזקים ומתמשכים של לאומנות; 2. זלזול בערך של זכויות האדם וחשיבותן; 3. סימון אויבים ושעירים לעזאזל כגורם מאחד; 4. עליונות הצבא ומיליטריזם דורסני; 5. סקסיזם ומאצ’ואיזם; 6. תקשורת מגויסת; 7. עיסוק אובססיבי בביטחון המדינה; 8. קשר הדוק בין האליטה השולטת לבין הממסד הדתי; 9. הגנה על תאגידים וקשרי הון-שלטון; 10. החלשה של ארגוני עובדים; 11. זלזול באינטלקטואלים ובאמנים ודיכוי החופש האקדמי; 12. עיסוק אובססיבי בפשיעה וענישה; 13. פרוטקציוניזם ושחיתות בקרב המעמדות השולטים; 14. זיופים בבחירות. האם ובאיזו מידה מתקיימים המאפיינים האלה בישראל?

(הכל שקרים)

הסלמה: נקודות ציון בהידרדרות היחס לחופש הביטוי בישראל

בתקופת המלחמה בעזה בקיץ 2014, התקיימו בישראל לא מעט תופעות ואירועים בעלי גוון פשיסטי. איתמר ב”ז ערך כרוניקה של האירועים המרכזיים שזכו להתייחסות בכלי התקשורת, ביניהם הוקעת דיסידנטים כבוגדים, איסור על הפגנות נגד המלחמה, איומים על עיתונאים ואמנים, פיטורי עובדים בשל דעותיהם, סתימת פיות באוניברסיטאות ובכנסת, התבטאויות אלימות וגזעניות ברשתות החברתיות באינטרנט, איומים ותקיפות אלימות של מפגינים נגד המלחמה, התגייסות כלי-תקשורת לטובת השלטון וצנזורה עצמית, צנזורה על עיתונאים זרים ומעצר של מפגינים.

(העין השביעית)

פשיזם? הצחקתם אותי

פרופ’ שלמה אבינרי טוען כי למרות שקיימות בישראל “מגמות לאומניות, אנטי דמוקרטיות, נגועות באפליה וגם גזעניות”, הרי שלא מדובר בפשיזם. “דברים לא טובים מתרחשים בישראל לאחרונה: ביוזמות חקיקה, בהתבטאויות של שרים וח”כים, בניסיונות לפגוע במי שאינם יהודים. ניתן לקרוא לכך בכל מיני שמות, אבל פשיזם זה לא”.

(הארץ)

מיהו פשיסט?

“אם ההגדרה ברורה כל כך, אז על מה כל ההמולה? מה המשמעויות הנוספות של המלה הזאת, שכל כך מעסיקה את החיים הפוליטיים שלנו? האם פשיזם הוא צורת משטר איטלקית שהתקיימה בין שתי מלחמות העולם? האם זהו גידוף פוליטי חסר בסיס? האם, כמו אצל אבינרי, זו תאונה של ההיסטוריה שעברה מן העולם יחד עם מחנות הריכוז והמשטרה החשאית?” דניאל ארגו במאמר תגובה לפרופ’ אבינרי, מנסה לשרטט קווים לדמותו של הפשיזם באופן כללי ולביטויו בישראל. הוא טוען כי “כמו במקרים רבים, גם פשיזם הוא שם פרטי. הוא שם פרטי לתנועה פוליטית. לתנועה הפוליטית הזאת יש אידיאולוגיה מסויימת ורצון להקים משטר מסוים. אבל המשטר מגיע רק בסוף. קודם כל יש תנועה”.

(העוקץ)

דרך הלאומניות אל החייתיות

הפרופ’ המנוח ישעיהו ליבוביץ’ הצביע כל חייו כמעט על גילויי פשיזם וגינה אותם. הוא הביע התנגדות עזה ללאומנות, לשילוב בין דת ומדינה ולאידיאולוגיה משיחית. במאמר מכונן זה הוא מסביר כיצד ישראל הולכת והופכת, לשיטתו, למדינה פשיסטית; ומסביר שלמדינה אין ואסור שתהיה משמעות ערכית. “מבחינת גישה אנטי-פשיסטית, הן הומניסטית הן דתית, אין לייחס למדינה ולממלכתיות משמעות ערכית. ולא זו בלבד אלא שאין לראות במדינה אפילו מכשיר להגשמת ערכים. המנגנון המדיני-שלטוני מקוים משום הצורך שיש בו; לשמור על מינימום של בטיחות ושל תקינות המציאות החברתית. ואילו ערכים אינם ניתנים להגשמה על ידי מנגנון שלטוני, הם ניתנים להגשמה רק על-ידי מאמציהם ומאבקיהם של בני-אדם כאישים”. המאמר מומלץ לקריאה לכל אזרחית ואזרח במדינת ישראל.

(עמותת "לשמה")

זה לא פאשיזם, אבל…

כיוון שהמושג “פשיזם” הוא מושג כה חמקמק, כל ניסיון להגדירו זוכה לביקורת נרחבת. יוסי גורביץ מסביר בבלוג שלו מדוע “ידיעות אחרונות” לא מדייק בהגדרתו ומנסה מצדו לתאר את הישראלי הפשיסט שאינו-מודע-לעצמו. לטענתו, הישראלי “הוא לא פאשיסט, אבל הוא חושב שיהודי שמתחתן עם לא יהודיה מבצע פשע. הוא לא פאשיסט, אבל לא מבין מה הבעיה להקים מדינה שמעדיפה יהודים ומפלה ערבים. הוא לא פאשיסט, אבל הוא חושב שיש יותר מדי חופש עיתונות. הוא לא פאשיסט, אבל אם מישהו ידליק סיגריה ביום כיפור, הוא עלול להתעצבן ולהרביץ לו”.

(החברים של ג'ורג')

לדמותה של המנטליות הפאשיסטית בישראל

בעקבות ההתנפלות האלימה של השב”כ והמשטרה על קומץ אקטיביסטים פרו-פלסטינים שנחתו בישראל בקיץ 2011, ניתח עפרי אילני את מה שהוא מכנה “המנטליות הפאשיסטית בישראל”. הוא טוען ש”הניגוד הזה בין מין ‘מצב טבעי’ אלים לבין משמעת צבאית הוא המבנה הבסיסי של המנטליות הפאשיסטית בישראל”; ושואל “אז מה אפשר לעשות? איך אפשר להתנגד לפאשיזם הקז’ואלי הזה, פאשיזם בסנדלי שורש, פאשיזם אנטי-סמכותני, א-פורמאלי, קומון-סנסי, אפילו דמוקרטי, המובנה בתוך המושגים הבסיסיים ביותר של ‘טבע’ ו’משפחה’?”.

(ארץ האמורי)

פאשיזם ישראלי יהודי

ד”ר אורית קמיר מסבירה איך “תחת שלטון הימין, נגוז ונשכח החזון הציוני האוטופיסטי נוסח ‘אלטנוילנד’ של הרצל”. 

(הארץ)

תנועת כ”ך

קיצור תולדות ארגון הטרור הלאומני-דתי הישראלי. מהקמת התנועה על-ידי הרב מאיר כהנא, עבור דרך הוצאתה אל מחוץ לחוק והוקעתה כארגון טרור בישראל ובעולם, ועד ממשיכי דרכה בימינו. חשוב להכיר את כ”ך משום שהתנועה משמשת עד היום כמודל לחיקוי ומקור השראה לקבוצות, ארגונים ואינדיווידואלים לאומניים קיצוניים.

(ויקיפדיה)

הרב כהנא חוזר מהמתים

עד ראשית שנות האלפיים היתה משנתו הקיצונית של הרב מאיר כהנא (מקים ומנהיג תנועת כ”ך) מוקצית מחמת מיאוס בקרב הציבור הרחב בישראל. אולם בשנים האחרונות, טוען שלום בוגוסלבסקי בבלוג שלו, משנתו של כהנא הולכת ומתפשטת בקרב הזרם המרכזי בציבור ובפוליטיקה הישראלית. 

(תניח את המספריים ובוא נדבר על זה)

מה יותר גרוע: להיות שמאלני או ערבי?

בין התנועות והמפלגות שהמשיכו את דרכה של כ”ך, אפשר למצוא את סיעת הימין הקיצוני “עוצמה לישראל“, שקמה ב-2012 ושעם מנהיגיה נמנים אריה אלדד, מיכאל בן-ארי וברוך מרזל. מתי שמואלוף מסביר מדוע מדובר במפלגה פשיסטית שהעתיד שהיא מציעה לישראל הוא הרסני.

(מאקו)

טרור יהודי בישראל

סקירה של אירועי האלימות והטרור המרכזיים שבוצעו על-ידי יהודים כלפי ערבים ויריבים פוליטיים מראשית ימיה של ישראל ועד היום.

(ויקיפדיה)

אין לי אחות

ב-1983, בעקבות רצח אמיל גרינצווייג בידי לאומן יהודי, פרסם הסופר והעיתונאי אמנון דנקנר מאמר חריף ביותר נגד הימין הלאומני הישראלי. המאמר עורר סערה בזמנו והפך לאבן דרך במאבק האנטי-פשיסטי בישראל.

(הארץ)

על פטריוטיזם ועיתונות בימים חשוכים

תקשורת מגויסת נתפסת כאחד המאפיינים של פשיזם. ד”ר יוסי דהאן מותח ביקורת על התנהלות אתר “וואלה” ועל העורך הראשי שלו, ינון מגל, בזמן המלחמה בעזה בקיץ 2014. לדבריו “דברים ברוח פטריוטית דומה לזו של מגל, שעל פיה זהותך השבטית צריכה לגבור על מצפונך ומחויבותך האתית כעיתונאי בחברה דמוקרטית, אמרו לאורך ההיסטוריה ועדיין אומרים לעצמם אנשי תקשורת במשטרים חשוכים המצדיקים את נאמנותם לשלטון”.

(העוקץ)

פאשיזם לא בא

ב-2013 נדמה היה שהגל של גילויי הפשיזם בישראל בשנים שקדמו לו הלך ודעך, ותגובות הנגד לא היו אלא הגזמה היסטרית. עפרי אילני חשב ש”‘הפאשיזם’ עצמו היה עוד איזה ספין” וש”בשלב מסוים הדיבור על סכנת הפאשיזם הפך לספורט לאומי של אותו ‘מעמד בינוני’ מפורסם. ובמיוחד בתל אביב, שבה הסיכוי להיעצר ברחוב על ידי המשטרה הוא דווקא נמוך יותר מאשר בכל מקום אחר בישראל. אבל הרי זה מה שעושים בתל אביב – יוצאים לשתות, נאבקים בפאשיזם, וחולמים על ‘לעשות את זה בגדול’ בחו’ל”.

(ארץ האמורי)

ראיתי את ההיטלריוגנד

האם פלוגות הסער ששוטפות את הרחובות גרועות כמעט כמו חמאס? לא, מה פתאום. הן גרועות יותר”. ספי רכלבסקי מגיב להתקפת הימין האלימה על מפגיני שמאל בתל אביב, בזמן המלחמה בעזה, בקיץ 2014.

(הארץ)

“אמא, אל תדברי ערבית ליד היהודי”

מנהיגת מפלגת דע”ם, אסמא אגבאריה זחאלקה, מנסה להסביר לבנה בן החמש את המציאות הישראלית האלימה והמתלהמת בתקופת המלחמה בעזה, בקיץ 2014.

(מאקו)

האם אתם חשים בטבעת החנק?

עו”ד טליה ששון שואלת “מה אתה עושה נגד הגזענות? כי המדינה, המשטרה, או ראש הממשלה שלך לא יעשו בשבילך את העבודה. האם תצא מאדישותך? האם תבוא להפגנות? האם אתה חש בטבעת החנק ההולכת ומתהדקת על צווארך?”

(הארץ)

הודעה לפשיסטים בכתום

בתקופת הנסיגה הישראלית מרצועת עזה בקיץ 2005, יצא ירון לונדון במאמר חריף נגד מפגיני הימין, שמחו נגד הנסיגה תוך שימוש באלימות ובונדליזם. לונדון הזהיר כי לנוכח מעשי האלימות והגישה הסלחנית כלפיהם מצדן של רשויות אכיפת החוק, לא תישאר לו ברירה אלא להשיב באלימות. “בבית המשפט אגן על עצמי באמצעות סעיף 446 לחוק העונשין” הוא כתב, “הקובע כי ‘לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא בדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו…'”. המאמר הצית ויכוח סוער בשעתו.

(ynet)

פאשיזם כחול-לבן

פרופ’ רון בריימן השיב לירון לונדון על המאמר שכתב בתקופת הנסיגה הישראלית מרצועת עזה, בקיץ 2005. לונדון כינה את מפגיני הימין “פשיסטים בכתום” ובריימן טען כי “אין חפיפה הכרחית בין ימין לפאשיזם” והאשים את השמאל דווקא, בפשיזם. “השמאל הקיצוני בישראל […] נוטה להסית נגד יריביו הפוליטיים ולהטיח בהם את האשמה כאילו הם פאשיסטים. מעולם לא בחן שמאל זה את עצמו. אילו עשה כן היה מגלה, שהמייצגים הברורים ביותר של פאשיזם בישראל הם דווקא הגורמים המיליטנטיים מקרבו.”

(ynet)

שמאל פאשיסטי?

פרופ’ בנימין נויברגר הצטרף לויכוח בין ירון לונדון לפרופ’ רון בריימן, שהתחולל בקיץ 2005, בתקופת הנסיגה הישראלית מרצועת עזה. בריימן נשען במאמרו על טקסט שכתב נויברגר בתחילת שנות ה-90, בו התייחס לגילויי הפשיזם מצד הימין הישראלי, בתקופת הסכמי אוסלו ולפני רצח רבין. נויברגר טען בתגובה כי בריימן “עשה מניפולציה צינית ושקרית” בדבריו ושב וחידד את טענותיו בדבר גילויי הפשיזם בישראל.

(ynet)

הפאשיזם כסימפטום חברתי

ב-2010, בתקופה שבה עלתה סדרה של הצעות חוק לאומניות ומפלות על שולחן הכנסת, ובשיא הקמפיין לשחרור החייל השבוי, גלעד שליט, ניסה הבלוגר רוי דוידזון לבדוק עד כמה באמת יש ממש בדיבורים על פשיזם בישראל. “תוצאות הבדיקה שלי הדהימו אותי על כמות האנשים שתורתם כתורת ‘מיין קאמפ’ של היטלר. נוכחתי גם שחלק מאותם אנשים שבחנתי באינטרנט שחלק מתוכם יכלו למלא תפקיד נכבד כ-‘קאפו’ במחנות ההשמדה, האידיאולוגיה שנכתבה על ידי הגולשים, מניחים את היסודות של חלק מאזרחי המדינה להקמת תנועה פאשיסטית שלא נופלת ממדינות פאשסטיות בעבר.”

(reader.co.il)